לפגוש חיית בר מתה על כבישי הגולן זה לא עניין נדיר.. יש ימים בהם אני רואה 2-3 חיות דרוסות במרחק נסיעה של קילומטרים ספורים.
שנים שאני נוסע בכבישי הגולן ורואה את גוויותיהן על הכביש, אבל רק לאחרונה, עם העמקת החיבור לטבע, הבנתי שאני לא יכול להמשיך לעקוף אותן מהצד ולהמשיך בנסיעה כאילו כלום לא קרה… המחשבה על כך שבעל חיים מפואר כזה – גירית, תן, שועל, דורבן, ארנבת, או חזיר בר, מסיים את חייו באופן טרגי כזה, ונשאר על הכביש להידרס פעם אחר פעם עד שהוא נהיה עיסת בשר ושברי עצמות לא מזוהה… לא נותנת לי מנוח. לשום בעל חיים לא מגיע סוף כזה.
"אחדות עם הטבע" לא יכולה להישאר רק בגדר סיסמא רומנטית, זו דרך חיים, ויש לה משמעויות וחובות.
אז מה עושים?
אני עוצר בזהירות בצד הכביש, מושך את הז"ל לצד הדרך, כמה שיותר רחוק, כך שבעלי חיים אחרים שיבואו לאכול אותו לא ידרסו גם הם. מודה לו על הדרך שהוא עשה בעולם הזה, על התרומה שלו למארג הטבעי של החיים כאן, מניח עליו איזו אבן או ענף, וממשיך בדרכי.
השקעה של דקה בדיוק.
כך הוא זוכה לסיום חיים פחות אגרסיבי, וגם זוכה להמשיך את תפקידו בשרשרת המזון הטבעית, וגם אני זוכה בכמה דברים:
אני זוכה לקיים את מצוות "חסד עם המת".
אני מאמין שאני גם זוכה ב"נקודות זכות" של קארמה טובה. אפשר להגיד שעם כל חיה שאני מפנה מהכביש, אני שם בצד, במין תכנית חיסכון, עוד כמה "ביטקויין של קארמה". וחיסכון זה תמיד טוב…
ואני גם מרגיש שעם כל מפגש כזה עם המוות, בו אני בוחר לא "לדלג", אלא לעצור ולהשתתף ברגע הזה, להתבונן בו ולהיות חלק ממנו – זה נותן לי תחושת חיות (חיוניות/ויטאליות) ומזריק בי אנרגיית חיים חזקה.
והיום, בדרך ל"טיפולי טבע" בקליניקה הקהילתית ב"גניה" שעל הירדן, כשעצרתי לפנות תן בוגר מהכביש, הבנתי משהו חדש – הרגשתי ממש שאני זוכה לחיבור עם אותה חיה, עם האיכות שלה, עם התדר שלה.. משהו ממנה נהיה חלק ממני. וזה מרגיש Powerful ממש!
ועוד משהו:
בהתחלה דחפתי את החיות המתות עם אבן, או ענף, מפחד לא להידבק במחלות. אבל לפני כמה חודשים חל מפנה בגישה הסטרילית הזו – על כביש הכניסה למיצר פגשתי בתן צעיר דרוס "טרי", כשניגשתי אליו שמתי לב שהוא עדיין נשם, אבל לפי מצבו הגופני היה ברור שאלו נשימותיו האחרונות. אז גררתי אותו לצד הדרך, ובאותו רגע גם הגיעה הבנה שבמצב כזה מגיע לו מגע אנושי לפרידה, אז הנחתי עליו את כפות ידיי החשופות ונפרדתי ממנו. זה היה רגע חזק!
מתי בכלל בחיים האלו מזדמן לנו לגעת ככה ממש בחיות בר כאלו? מאז זכיתי לגעת בדורבן, בגירית ובשועל.
אז אם בא גם לכם לפתוח תוכנית חיסכון בביטקויין של קארמה, או סתם לעשות רגע של חסד – פנו את חיות הבר הנפלאות האלו מהכביש. מגיע להן סוף טוב יותר. ומי יודע – אולי גם תצילו איזה אופנוען…
