אתמול נערך יום עיון – גבריות ואבהות בתקופה של שינוי: עצמת הפגיעות הגברית. בביה"ס לעבודה סוציאלית באונ' ת"א.
יום העיון סיכם את שנת ההכשרה שלנו כמנחי מעגלי גברים, ובסיומו העלנו מופע של טקסטים שהקראנו.
הטקסטים נכתבו במסגרת סדנאות תנועה וכתיבה שהעביר לנו הבמאי שלמה פלסנר, שלא חס עלינו, וטלטל אותנו כהוגן ככה שהמילים יצאו עמוק מבפנים ולא מהשכל.
וואי וואי מה שעלה שם… אבל על זה בפוסט אחר.
את המופע סיימנו בשיר של אהוד בנאי – "אל תפחד".
https://www.facebook.com/tipulteva/videos/276816099564298
בחרנו בשיר הזה כי הוא כל כך מאפיין את עולמו הרגשי המודחק של הגבר, שרגעי ההבלחה של עולם הרגש הגועש שבו, מתגלים לעיתים רק בהתקפי זעם כלפי חוץ, או בהתקפי חרדה כלפי פנים, ובכל פעם שזה קורה, זה מפחיד אותו ממש לגלות שמין מפלצת הרסנית ואלימה שכזו חיה בתוכו:
"היתה זו דקירה קטנה זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע לא היית מספיק זהיר"
לא הצלחת "לשמור על הפאסון", לא הצלחת לשלוט בעצמך, לא היית מספיק זהיר… אחרי הפעם הראשונה זה יותר מפחיד, כי התוצאה הרת האסון ידועה מראש, אבל הגבר מרגיש שזה נבנה ומתעצם, ועוד רגע יתרחש הפיצוץ, ואין לו דרך למנוע את זה. הוא לא בשליטה, הוא חסר אונים, וזהו רגע הפחד. הגבר מפחד מעצמו…
"ועכשיו פעמוני אזהרה מצלצלים בראשך"
להתקף יש תמורה מנחמת – שקט פנימי. הרגש הגואה וגועש – התפרץ, בא לידי ביטוי ופורקן, ועכשיו אפשר לנוח… נשמע כמו תיאור של פורקן מיני? כי זה בדיוק אותו הדבר… רק שלהתקף זעם יש תוצאות אחרות על הסביבה, ואז באים רגשי האשמה:
"אתה רוצה לשכוח להתחיל מהתחלה"
אז הדובר בשיר, שהוא גבר-חבר-אח, מציע את עזרתו לחברו, ואומר לו:
"אל תפחד אתה לא לבד.
אם יבוא שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעד"
ומזכיר לו שלא הכל אבוד, תמיד יש תקווה לתיקון:
"אז תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן, כן, כן. "
מעגל גברים מאפשר לגבר להביא לידי ביטוי את הרגשות החיים בו, במרחב בטוח ולא שופט, בין אחים-גברים כמוהו, ובכך מסייע לו לשחרר את המתח הרגשי, וכפועל יוצא – למנוע את התקפי הזעם האלו, הפוגעים בו ובסביבתו.
אחרי שנה של השתתפות במעגל גברים, פעם בשבוע, במשך 6 שעות כל פעם, אני יכול להעיד שהעולם הרגשי של גברים הוא עשיר ומלא, חלקו רך, חומל ונעים ואוהב, וחלקו מלא כעס, צער וכאב.
משבוע לשבוע התמלאנו במגוון רגשות שזכו לקבל ביטוי במעגל הגברים שלנו. בימים שבין המפגשים, בכל פעם שכעס התחיל לעלות ולגאות בתוכי, זכרתי לא לפחד ממנו, כי אני לא לבד, עוד יום-יומיים-שלושה אפגוש את האחים שלי במעגל ואשתף אותם. עם התירגול שבשיתוף יכולת ביטוי הרגשות שלי במילים השתכללה והתפתחה – הפורקן הפך להיות מילולי ולא מעשי, וזה הריפוי הגדול!
אז המסר שלנו לכל גבר הוא: "אל תפחד, אתה לא לבד", תמצא חבר קרוב ותשתף אותו במה שאתה מרגיש, גם אם בד"כ אתה והחבר הזה רק צופים ביחד בכדורגל, סביר להניח שגם הוא צריך את האוזן הקשבת שלך. וכמובן, שיהיה לך (וגם לחבר!) ממש טוב להצטרף למעגל הגברים הקרוב אליך.
תודה לאחים שלי במעגל על השנה המעצימה הזו! והמון הוקרה ותודה למנחים ד"ר אורן גור ותמיר אשמן, שגידלו השנה עוד 15 מנחי מעגלי גברים שהולכים ומפיצים את הטוב הזה בעולם!
