חזרתי מהתבודדות בכיפור, משקיעה עד שקיעה (שתיהן היו מעלפות!!) בגלגל רפאים, מה קוראים אותו גם רוג'ום אל-הירי. צמתי אז לא הסתובבתי הרבה, והיה לי מלא פנאי לתרגל "לעשות כלום", על פי ההנחיות של מורי ואחי Yuval Arzi במסגרת האתגר רשת החיים
לפעמים ישבתי על כסא שטח, ולפעמים על גלי האבנים, ופשוט ישבתי ובהיתי באבנים או במרחב האינסופי שמולי. הרגשתי שזה ממש הצליח להאט אותי. הייתי יותר רגוע ויותר נינוח בתנועות ובתזוזות שלי, לעומת הדריכות שבאתי איתה לשמע יללות המוני התנים מסביב בטווח הלא כל כך רחוק… אח"כ שכבתי על הקרקע והבטתי בכוכבים. לא הבאתי מזרן אז זה תפס גם לתרגיל ההארקה.
נשכבתי והרגשתי איך כל האיברים נחים. היה רגע בלילה שמשהו נפל מהעץ לידי, ופתאום כל הגוף נדרך מיד באדרנלין. שמתי לב להרגשה הזו והיא היתה מדהימה! ממש הרגשתי זרם של חשמל יורד מהמוח עד לרגליים ומעורר את כל הגוף, איבר אחרי איבר. הלב פעם חזק ומהר יותר, ולכאורה כולי הייתי מוכן להישרדות, שלא היה בה צורך כמובן…
ביום עשיתי תרגילי זום אין וזום אאוט שהיו פשוט מעוררי פליאה. בזום אין פתאום שמתי לב שהכל מסביבי חי! מלא חרקים מעופפים ומלא זוחלים, ואפילו עבר ממש מתחת לרגליי עכבר או נברן קטן ואפור… ליויתי אותו במבט עד שנעלם בין גלי האבנים. בזום אאוט התחלתי מהעננים המכובדים שהיו היום, ואז התקרבתי אל קו האופק של הארץ, וראיתי ממש מולי את תל פרס, ותובנה מעיפה התחברה לי פתאום בקשר שלו לגלגל רפאים, אבל על זה בפעם אחרת…
לסיום טבלתי בעין פרס בקור של אחרי השקיעה, הכנתי תה וקפה, וישבתי לשתות אותם מבלי למהר לשום מקום. פשוט נהנתי מהרוח הקרירה שמלטפת את הגוף מבחוץ, ומהשתיה החמה שמחממת אותו מבפנים.
במשך היממה המופלאה שעברה עלי הרגשתי איך לאט לאט אני מסתנכרן עם הטבע, איך כולנו מחוברים ופועלים יחד ולא בקונפליקט. דבורים וצרעות התעופפו ממש לידי וידעתי שהן לא יעקצו אותי. כנ"ל עם היתושים שבתוך החדרון (הקבר) שברוג'ום. הם התעופפו סביבי ברגע שנכנסתי. ביקשתי מהם סליחה על שהפרעתי להם וביקשתי שלא יעקצו אותי, והם שיתפו פעולה. ביום הלכתי יחף וכמעט דרכתי על נחש קטן, ברגע האחרון קלטתי אותו ודילגתי הצידה. ביקשתי את סליחתו על שהפרעתי לו, וכל אחד מאיתנו המשיך לכיוון אחר. כך גם עם חיפושיות שחלקו איתי את הדרך הצרה. רק עם הנמלים לא הצלחתי להגיע להבנה, למרות ששיחדתי אותם בקציצה טעימה שהשארתי להן 2 מטרים ממני. הם חגגו עליה וגם עליי…
בכל אופן זה היה סשן נפלא של חיבור לטבע! יש עוד הרבה חוויות מהיום הנפלא הזה. אכתוב בהמשכים… (התמונה לא מהיום, אבל מאותו מקום ובערך באותו זמן בשנה)
