ישבנו מתחת לאקליפטוס היפה הזה, שעל שפת המתלול של ערוץ נחל מיצר, והכנו תה מתוק. פתאום באו צרעות ועפו סביבנו, הן ניסו להכנס לקומקום.
לא רציתי שהן ישתלטו לנו על הקומקום, אז מזגתי תה לכוס נוספת, והוספתי עוד סוכר, והרחקתי את הכוס הזו ממנו, כך שהצרעות יתעסקו בה ולא בנו.
הייתי מוכן להקריב כוס קטנה כדי לשמור על הקומקום.
אח"כ דיברנו על זה שלפעמים גם אנחנו ככה, עושים את הטריק הזה – כשמישהו מנסה להגיע אלינו ללב, ואנחנו עדיין לא בוטחים ופתוחים לזה, אז אנחנו משחררים איזה משהו קטן, איזה שיתוף חושפני לכאורה, משהו שאנחנו מוכנים להקריב, כדי שיתעסקו בו, ויחשבו שפתחנו את הלב, כשבעצם את הדברים החשובים שמרנו קרוב יותר ועמוק יותר.
יצא לכם לזהות את הרגע הזה בו אתם מקריבים כוס תה קטנה כדי לשמור על הקומקום?
