כמה כאב יש בסיפור הטרגי הזה של רצח מיכל סלה ז"ל ע"י בן זוגה, אב ביתם התינוקת… מצד אחד הראש מסרב להבין איך גבר/אבא מסוגל בכלל לעולל דבר כזה לאשתו ולתינוקת שלו?
מצד שני, אני מלמד נערים בתיכון על מניעת אלימות בזוגיות, ובתוך זה אני מלמד את "מעגל האלימות" (עפ"י ווקר) ולכן אני מבין את המכניקה שמאחורי התפרצות אלימה ומטורפת – איך היא נוצרת ונבנית, וגם איך אפשר למנוע אותה. (נכון שיש מקרים מורכבים יותר, ולעת עתה אנחנו לא יודעים מה עבר בראשו של הנ"ל, אבל זה בכללי)
כשאני מסביר לנערים במעגל, על מה אנחנו הולכים לדבר בשעה וחצי הקרובות, הם לפעמים נעלבים שמתייחסים אליהם מראש כאל "גברים מכים בפוטנציה", ובצדק. אז אני מרגיע אותם שהם לא חשודים בכלום ושהם באמת נערים תמימים ונפלאים, אבל אח"כ אני שואל:
"מי כאן בעט פעם בכסא בעצבים? מי נתן אגרוף לדלת?"
או אז מתחילים לזרום "סיפורי הגבורה" שלהם, והם מתחילים להתגאות איך בעצבים הם פרקו שולחן, שברו כסא, או שברו אצבע באגרוף חזק מדי ולא מדוייק לדלת…
ואני מסביר להם ששם זה מתחיל! שמה שהם עברו עם עצמם זה את מעגל האלימות "בקטנה", וכדאי שנלמד מה קורה לנו בתוכנו שמוביל אותנו לתגובה כזו, כל עוד זה מתבטא כלפי כסא, כדי שלא נגיע חלילה לפגיעה באחרים.
כשאני למדתי לראשונה את מעגל האלימות מפי מורי ורבי תמיר אשמן, פתאום נעשה לי סדר בראש והבנתי איך דברים עובדים אצלי. יכולתי לזהות עוד בשלב מוקדם את התפרצות העצבים הבאה, ולהימנע ממנה, ובכך להימנע מפגיעה בעצמי וביקרים לי, בין אם זו פגיעה פיזית או פגיעה מילולית-רגשית.
אז קחו לכם כמה דקות לקריאה של המסמך החשוב הזה שיצא ממשרד החינוך, ותעבירו לעצמכם שיעור פרטי בנושא מציל ומשפר החיים הזה, ואחרי שתפנימו ותיישמו בחייכם, תעבירו את זה גם לילדכם:
