מעגל שיח-לוחמי לבנון גדל ומתרחב.
ישבנו 11 לוחמים למעגל מרגש, עם לב פתוח והמון תמיכה ועזרה הדדית.
עלו סיפורים מהעבר, לצד התמודדויות מההווה, ועם הסתכלות קדימה אל העתיד.
מהשיחות בין החברים במעגל עלו כמה תובנות ומסרים חשובים:
* לקחת אחריות על החיים שלנו, ולטפל בעצמנו, גם אם האמצעים מוגבלים.
לצד המאבק לקבלת הכרה ממשרד הביטחון, שאולי יביא גם מימון לטיפולים ולפעילויות הפוגה, אפשר גם ליצור את זה עבור עצמנו – לעצור לראות את השקיעה בדרך הביתה מהעבודה, לצאת להליכה בטבע, לצאת לריצה עם חבר, ליזום מפגשים עם חברים מהצבא, או להצטרף למעגל גברים באזור.
* לא להתבייש בפק"ל הזה שמוצמד אלינו, של פוסט טראומה, אלא להפנים שזה חלק מאיתנו, לפחות בינתיים, עד שנצליח לשחרר אותו, או לפחות חלק ממנו.
* להסביר לאישה ולילדים (עד כמה שאפשר) מה עובר על אבא, ולמה הוא כרגע – כועס / עצבני / שותק / מתנתק וכו'… מה שלא נספר – ישאר בגדר חוסר וודאות, ומשם הדרך לפרשנויות מוטעות, לאי הבנה ולתיסכול מצד המשפחה והסביבה, או מצידנו – קצרה.
